החוויה הזכורה לי כילדה מיום קבלת התעודות , מילדות היא שלילית ,
למרות שגדלתי בבית שקיבלו אותי כמו שאני , מעולם לא כעסו עלי
כאשר לא למדתי, עזרו לי כשהייתי צריכה
הציונים שלי לא היו הטובים ביותר , ההתנהגות כן
תמיד אני צוחקת ואומרת שפעם הייתי חכמה
כי העלו אותי לכתה א' בגיל חמש וחצי בעקבות המלצות
חמות של הצוות החינוכי
מאז לימודים תמיד היו קשים עבורי
ואז הגיעה כתה י , תעודת סוף שנה
את לא עולה לכיתה יא
אמל'ה , איך חוזרים הביתה ,
אני זוכרת עד היום את הפחד לחזור הביתה להראות להורי את התעודה
הלכתי עם חברי בדרך הכי ארוכה , כדי להגיע כמה שיותר מאוחר הביתה
וכל הדרך אמרתי להם ההורים שלי יהרגו אותי במכות
הגעתי הביתה
ו…
חיבקו אותי , עטפו אותי ויחד חשבנו על אפשרויות ,
הורי התייעצו , שאלו , בררו
ו… עברתי לתיכון אחר עברתי בחינות מעבר
ועליתי לכיתה יא' ,
לימים כאשת חינוך , שאלתי את פסיכולוגית ביה"ס
למה כל כך פחדתי הרי מעולם לא הכו אותי
לא הענישו על לימודים
תשובתה הייתה את ידעת שמגיע לך עונש
כי לא באמת עשית את מה שיכולת
(מה שנכון , בשנה הזאת , ביליתי כל רגע פנוי
והיו רבים כאלו , כי אלו היו סדרי העדיפות שלי עם אריה )
ומאז כמחנכת , כאם
השאלה שלי היא האם עשית כמיטב יכולתך ?
אם כן , זה מה שחשוב , לא התוצאה
אם לא , מה ניתן בפעם הבאה לעשות אחרת
מה יעזור לך
במה אני או מישהו אחר יכול לעזור
אז אפשרו לילדים שלכם
לעשות כמיטב יכולתם
אפשרו לעצמכם להיות שם עבורם
וזכרו הציון בתעודה לא קובע מי האדם
כתיבת תגובה