לאן שהולכת תשומת הלב לשם הולכת האנרגיה ושם נוצרות התוצאות
הנה מסתיים לו השבוע הראשון של המחצית השנייה
האם יש משהו השתנה ?
כדי להתחיל ליצור שינוי
אני מזמינה אותך להתבונן על השבוע שהיה
ולשאול את עצמך במה התמקדת ?
האם במה שעבד , או במה שפחות עבד
בדרך בה הגבת והיית שבעת רצון מתגובותיך או ממה שלא
לאן שהולכת תשומת הלב לשם הולכת האנרגיה ושם נוצרות התוצאות
היכן הייתה תשומת לבך
היכן הייתה תשומת ליבם של ילדיך
של המורים
משימה לסוף השבוע הקרוב
להיות ערה לאן הולכת תשומת הלב וכיצד היא משפיעה על המתרחש
מאמינה שאת הביטוי נבואה שמגשימה את עצמה את מכירה
נבואה המגשימה את עצמה היא תופעה אותה הגדיר הסוציולוג רוברט מרטון בשנת 1948.
משמעותה של תופעה זו היא: הגדרה מוטעית של המצב המעוררת התנהגות חדשה
ובכך גורמת לתפיסה המוטעית הראשונית להתגשם.
המחקר המפורסם ביותר בנושא זה – פיגמליון בכיתה – הוא של רוזנטל ושל ג'קובסון 1968
בניסוי הועבר לתלמידים בבי"ס יסודי מבחן. למורים נמסר שמדובר במבחן שמאתר "פריחה אינטלקטואלית מאוחרת".
בתחילת שנת הלימודים נבחרו באופן אקראי 20% בכל כיתה.
למורים נאמר לגבי אותם 20% מהילדים שהתגלה כי הם פורחים מאוחר ולכן יש סיכויים רבים כי השנה יגיעו להישגים טובים יותר.
בתום שנת הלימודים נמצא כי קבוצת הניסוי, אותם 20%, אכן פורחים יותר משאר הכיתה-אלה שכביכול לא גילו שהם פורחים מאוחר.
הדבר התבטא בכך שמנת המשכל של הפורחים עלתה וציוניהם הממוצעים היו גבוהים יותר משל שאר הכיתה.
המורים גיבשו ציפיות ביחס לקבוצת התלמידים שנבחרה באופן אקראי בהתאם למידע
שקיבלו מן החוקרים. מסרים אלו נקלטו ע"י התלמידים והם שינו את התנהגותם בהתאם –
התאימו את התנהגותם לציפיות שקלטו.
ההסבר לתופעה זו מונח בפעולת הגומלין שבין המורה לתלמיד או הורה – ילד, חונך-נחנך. התוצאות הצפויות.
מזמינה אותך לשים לב למחשבות שלך על האפשרי והאי אפשרי
אובי
